<h1>רבינו ירוחם נכ"ה ח"ג</h1>
<h2>דף קלד:</h2>
מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן פשוט בקדושי' [ס"ד ע"א] ומוקי לה אביי דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני. אמר יש לי בנים אפי' באו עדים דאין ליה אחין מותרת לשוק יש לי אחים אינו נאמן דלאו כל הימנו לאוסרה ולהזקיקה ליבם וברייתא דנחלקו בה רבי ור' נתן מיירי דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני ואמר בשעת קדושין יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים ובשעת קדושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים רבי סבר נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דמה לו לשקר אי בעי פטר לה בגט וזה מה לו לשקר מרע חזקה ואפילו דמוחזק דאית ליה אחי ובשעת מיתה אמר אין לי בנים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור ור' נתן אומר דנאמן אף לאסור דמה לו לשקר לא מרע חזקה. ופרש"י דאפילו רבי נתן לא פליג אלא היכא דבשעת מיתה חזר ממה שאמר בשעת קדושין אבל היכא שלא חזר בו נאמן אפילו איתחזק לן באחי ע"כ. ורוב הפוסקי' פסקו כרבי ולפי זה נקיטי' משמעתין אם אמר בשעת קדושין יש לי בנים ואין לי אחים ובשעת מיתה חזר בו ואמר אין לי בנים ויש לי אחין אינו נאמן לאסור ואפילו איתחזק לן באחי פירו' ואפילו באו עדים אחר מיתתו לא נפקא מהיתרה הראשון שהאמינו אותו כשאמ' יש לי בנים וכל שכן אם לא חזר בו בשעת מיתה דנאמן במה שאמ' בשעת קדושין דיש לו בנים וזה דוקא שאין לנו אלא חזקה שיש לו אחים אבל אם ידוע לנו בודאי בעדים שיש לו אחים אף על גב דאמר בשעת קדושין שיש לו בנים אינו נאמן דלא אמרינן מה לו לשקר כיון שיש עדים שיש לו אחים והרמ"ה פסק כרבי נתן כדלקמן. ורי"ף לא ביאר בה שום דבר אלא המשנה כצורתה וכתב הרז"ה מהלכות הרי"ף נרא' דהלכה כרבי דאינו נאמן לעולם לאסור ולפיכך לא הזכיר זו הברייתא דמחלקת רבי ורבי נתן והקשה עליו הרמב"ן אדרבה היה צריך להביאה כדי שנדע שרבי קאמר אפילו היכא דמוחזק לן באחי ובשעת מיתה קא הדר ביה ומרע לדבוריה אפילו הכי נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור ולא שמעינן ליה ממתניתין וכתב דלהכי השמיטה רי"ף דלאו בר סמכא היא שנוייא דאביי דאם מוחזק לן באחים אינו נאמן לומר אין לי אחי' להתירה לשוק ולית' לשנוייא דאביי אלא ברייתא נמי בדלא מוחזק לן באחים ואפילו הכי נאמן לאסור לדעת רבי נתן לחומרא דמילתא דעבידא לאיגלויי היא כדמשמע [ב"ב קל"ד ע"ב] דאי מוחזק באחים לא מהימן למימר אין לי אחים דאמרינן התם זה בני נאמן אף על גב דמוחזק לן באחי ומשמע דוקא זה בני דאינו סותר לגמרי החזקה אבל לסותרה לגמרי ולומר אין לי אחים אינו נאמן ועוד משמע [שם] דאפילו מוחזק לן דלית ליה אחים ואמר בשע' מיתה דלית ליה אחים ויצא קול בעלמא חיישינן ליה וחולצת ולא מתיבמת כל שכן היכא דמוחזק לן דאית ליה אחי ואמר אין לי אחים אינו נאמן להכחיש החזקה לגמרי אף על פי שנאמן להתירה לשוק כשאומר זה בני שאינו סותר החזקה לגמרי מכל מקו' אינו נאמן להכחיש החזקה לגמרי ולומר אין לי אחים ולפיכך השמיטה רי"ף ע"כ. וזהו מה שעלה בידינו מפסק ההלכה דבבתרא אם אמר זה בני נאמן אפילו איתחזק לן באחי אמר זה אחי ואיתחזק לן דלא היה לו אח אינו נאמן לאסור אשתו להזקיקה ליבם וכן הדין אם אמר יש לי אחים ואם יצא עליו קול שיש לו אח במדינת הים חוששין לה וחולצת ולא מתיבמת אמר אין לי אחים נאמן ודוקא דאיתחזק לן דלית ליה אחים אבל איתחזק לן דאית ליה אחים או שיצ' עליו קול שיש לו אחים אפי' דאיתחזק לן דלית ליה אחי' חוששין לה וחולצת ולא מתיבמת. וכתב הרמב"ן ולאו דוקא בקול בעלמ' אסרינן ליה אלא עד דאיתחזק הקול בבית דין ומדברי התוס' נראה שאין צריך אלא קול בעלמא. ובדין קול הוא מבואר בדין קדושין בחלק שני. והרמ"ה פסק כרבי נתן כמו שכתבתי למעלה וז"ל לענין הלכה קי"ל כסוגיא דיש נוחלין דקתני זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ואוקימנא אף על גב דמוחזק דאית ליה אחי מגו דאי בעי פטר לה בגט וסוגיא דשמעתין נמי למאי דאוקמה אביי לבריית' להאי טעמא סליק דלכ"ע אהני מה לו לשקר לאורועי חזקה דאיסורא מיהו ה"מ היכא דלא מרע לדבוריה בשעת מיתה אבל אי מרע לדבוריה בשעת מיתה ואמר יש לי אחים ואין לי בנים עקריה מה לו לשקר לגמרי וקאמר ליה בחזקה מעיקרא וחולצת ולא מתיבמת כרבי נתן אף על גב דקיימא לן כרבי מחבירו שאני רבי נתן דרביה דרבי ורביה דאבוה הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד סוגיין דעלמא דמה לו לשקר לאו כעדי' דאמי ע"כ. וי"מ דאף על גב דפסקין כרבי דאפילו איתחזק לן באחי דאינו נאמן לא קשיא מההיא דיש נוחלין דאמרינ' דחוששין לה דהתם מיירי שיצא קול בב"ד והוי כמו עדים. וכבר כתבתי שאם יש לו עדים בודאי שיש לו אחים דאינו נאמן כשאמר יש לי בנים אפילו לדברי ר' דעד כאן לא קאמר רבי אלא במקום חזקה אבל במקום עדים לא וכן כתב מורי הר' אברהם בן אסמעאל נר"ו.
